פופולריות VS. אותנטיות- מה מנצח אצלך?

הייתה לי שיחה, די מזמן, עם שז המשוררת, על המטרות של הכתיבה שלנו כיוצרות מחלימות.

מה אנחנו שואפות להביא דרך היצירה שלנו,

להרגיש, לתת לקהל וללקוחות שלנו בהקשרים של הביטוי שלהם.

הבנתי את ההבדל בינינו,

שהיום אני קצת מסתכלת על זה אחורה ורואה שעם הזמן הפער מעט היטשטש לי,

ובמיוחד בשירים של האלבום החדש.

עד כמה שקלטתי ממנה, שז בעד לומר את כל האמת המרה בלי שום דבר שימתיק את זה.

ואילו אני, כן מחפשת גם את מה שיהיה קצת מתוק, יפה, מחבק, למרות הכאב-

גם אם לפעמים זו הבטחה שאני לא יכולה להבטיח.

ושתינו, לתחושתי, פחות מציבות את הפופולריות כשאיפה,

יותר חשוב לנו לומר את האמת הפנימית

גם אם זה בא על חשבון היכולת להגיע לקהל יותר רחב.

כמו בשיר "זה בסדר", אני לא באמת יכולה להבטיח שאני, או הקהל שלי,

נצליח לקום מחדש אחרי כל מה שעברנו בשנה הזו,

זה לא באמת שלי להבטיח.

אבל זו שורה מעודדת, יש בה נחמה וזו הכוונה שהכנסתי שם.

והשבוע, הייתי קצת גאה לכתוב לה- הנה, יצא לי שיר, "כוכבים (הנה הם כבים)"

שהוא אמת כואבת ומאוד לא מתנחמדת.

אין פה ממש נחמה- מלבד מי שהגיבו שהקול שלי הוא הדבר המנחם כאן, המרגיע.

גם הכנסתי בכוונה- אלמנטים מוזיקליים שהם לא ממש מרגיעים-

כמו אמבולנס שהוקלט בזמן אמת בזמן פיגוע הדקירה בחדרה

ותיקתוק של פצצה שהוא חלק מהקצב לשיר.

זאת, לצד אלמנטים מאוד מרגיעים-

שקט, עיבוד מינימלי, כינורות, מקצב של שלושה רבעים שהוא מאוד כמו ריקוד ואלס.

רגוע.

כל האלבום החדש שלי, "טוב ורע",

שאני אטפטף ממנו בחודשים הקרובים שירים חדשים,

נע על הציר הזה שבין המקום שבי

שרוצה להרים, לנחם, לעודד- להמתיק את הכאב,

לבין מקום מאוד מאוד חשוף, אמיתי,

שלא מחביא גם אמירות שלא נוחות, לפחות עבורי, לשים על השולחן.

כמו האמת הכואבת של השיר "זה מפחיד להיות אימא"

בו אני מפרטת למה המציאות הזו מחרידה אותי עוד יותר מלהיות אימא,

מעבר לפחדים שכבר היו לי.

זאת גם הסיבה למה אחרי המון התלבטויות,

לקחתי את שם השיר "טוב ורע" ככותרת לאלבום כולו.

כי זה הציר שאני נעה בו.

אלה החיים שלי, זרימה של רגעים טובים ונפלאים בין זוועות וטראומות.

לחיות וליצור בתוך הדבר הזה.

מי שלא רגילים לחיות ככה, זה חדש להם,

אבל אני, רוב חיי- הם ככה.

מפה יש לי את הכוח לדבר על זה ולהעניק מעט מהתובנות שצברתי בדרך הזו.

הדיון הזה נוגע אצלי בשכבות מאוד עמוקות.

אקח רק לדוגמא, את הסיפור המתוק שניסו למכור לי,

על למה אחי אורי ז"ל מת.

סיפרו לי שחתול הבהיל אותו לכן אורי ירה בטעות.

ניסו למכור לי, שהוא לא התאבד.

אבל הייתי כנראה ילדה הרבה יותר מדי בוגרת לגילי (10 דאז)

בשביל לקלוט את השקר שלהם ולדעת מהרגע הראשון של ההודעה מה באמת קרה.

כי הכרתי אותו. לי מעולם לא היה ספק שהוא התאבד, למרות שהמשפחה שלי סירבה להאמין או לקחת אחריות על הדברים שקרו לנו, שהובילו לרגע הטראגי. תשאלו את עצמכם: איפה אתם עומדים על הציר שבין פופולריות לאותנטיות?  האם אתם כנים, אותנטיים, מוכנים גם לומר אמיתות כואבות? או שאתם מסתתרים מאחורי מסכה נחמדה מתוך הכוונה הטובה- להקל על השומעים ולהגיע לקהל רחב, שגם זה- לגיטימי? טיפ נוסף: לשים לב לתגובות הקהל ליצירה שלכם- מה מנחם אותם או מעורר אותם? ההכנסה של מודעות לדבר הזה, היא מבורכת, כי תוכלו מכאן לבחון אם אתם רוצים להקל על השומעים שלכם, לנחם אותם או להיפך, להפסיק להיות נחמדים ולהעיר אותם.

לסיכום:

🎯 בחרו את האמת מעל הפופולריות: אל תתפשרו על הבעת הרגשות והחוויה הפנימית שלכם, גם אם זה אומר שיהיה קשה יותר להגיע לקהל רחב.

🍯 איזון בין כאב לנחמה: לשלב אלמנטים מרגיעים בתוך סיפורים כואבים יכול להעניק תקווה ולהקל על הקהל.

📝 החלטה מודעת בסגנון היצירה: חשבו האם אתם מעדיפים לנחם את השומעים או לעורר אותם עם אמיתות כואבות.

👂 הקשיבו למשוב מהקהל: בדקו מה באמת נוגע בלב הקהל והתאימו את המסר שלכם בהתאם.

🌱 השתמשו בחוויות החיים: כל חוויה, גם הקשה ביותר, יכולה להפוך למקור השראה ליצירה אותנטית ומשמעותית.