למלא את התהום בפרחים/ על התמודדות עם אובדן בעזרת היצירה, מאת שיר אלוני

בתור מי שאיבדה אח, אם ואב, סבא וסבתא, 4 דודים, את כולם איבדתי עד גיל 35, יש לי מה לומר ולתת על הנושא הזה.

1. המשמעות של היצירה אחרי אובדן בגדול, יצירה היא דרך להמשיך את השיחה שהופסקה באמצע. לומר את הדברים שרצינו להגיד ולא הספקנו. לספר את הדברים שקורים עכשיו והם מפספסים. לנסות ולהמשיך לצייר את הקווים שהיו שלהם. לתת להם מקום בעולם במקום זה שאבד. לנסות ולעבד את הכאבים מהיחסים שהיו. אם היו כאלה. לכעוס עליהם. לסלוח להם. להתגעגע אליהם. לאהוב אותם. להתמודד גם עם הרגשות שיש לי כלפי עצמי או כלפי המערכת, להתמודד למשל עם תחושת חוסר האונים מול המוות או עם כעס שיש על המערכת שלא מנעה את המוות.

יצירה היא גם הדרך שלנו למלא את התהום בפרחים,

לנסות ולשחזר מהויות של כוח, אהבה, אמונה בעצמך- הפעם דרך עצמך,

במקום דרך האדם שהיה שם ונתן לך את הדברים האלה בהתחלה.

להבין בכלל מי את או אתה בלי האדם הזה שהיה כאן ועכשיו איננו.

מה נשאר.

אז היצירה נוגעת בכאב או בורחת ממנו. או שהיא בכלל בנייה של דבר חדש.

כמו הבנייה של מגדלי התאומים החדשים בגראונד זירו.

כמו החיטה שצומחת שוב, למרות שהבנים והבנות שזרעו אותה כבר אינם.

יש יופי, אמנות ופואטיקה גם בחורים השחורים האלה.

לולא היו עלים נושרים בשלכת, העצים לא היו מחלימים לשלב הבא של הצמיחה.

היצירה יכולה להיות במגוון סוגים של אמנות, וגם לא דרך האמנות,

יכולה להיות בישול, הנצחה בפרויקטים חשובים, דאגה לאנשים שהיו חשובים לאדם שהלך,

ועוד המון זוויות של המשך הקשר. כתיבה יומיומית יכולה להיות משותפת לכולם.

לכל אחד תהיה דרך משלו או משלה להתמודד או להביע את הדברים.

2. דוגמא אישית מהיצירה וההתמודדות שלי

כשכתבתי את "זיכרון"

היו בכתיבת השיר הזה זכרונות מאוד ספציפיים מרגעים שעברתי עם אחי אורי ז"ל

במיוחד, אפשר לציין את השורות:

"זורקים ארטיקים מפלסטיקים

כאלה שמתפרקים

מאחורי המסכים".

יש ארטיקים כאלה, שאפשר לשבור אותם לשניים.

ומהנקודה של השבר לשאוב את המיץ המתוק והמלאכותי.

זכרון נוסטלגי שמשותף להמון ילדים.

במקרה שלי ושל אורי, זה באמת היה ככה-

היינו אוכלים את הארטיקים האלה תוך כדי משחקי המחשב

והתעצלנו לקום לזרוק בפח, אז הפלסטיקים שנשארו מהארטיקים

אכן נזרקו מאחורי מסך המחשב או מסך הטלוויזיה.

רגע ילדותי, טיפשי לגמרי, מאוד מאוד ספציפי ומדויק,

אבל כזה שאפשר להזדהות איתו

ואפילו למצוא בו את הפואטיקה.

הגיבה לי לקליפ אוסו באיו, יוצרת ויזואלית מדהימה:

"גם אני התפרקתי פה מאחורי המסך".

ובתגובה הזו היא בעצם הראתה עוד דרך להסתכל על המילים האלה.

שכמו הארטיקים, גם אנחנו התפרקנו.

וכמה אורי אחי היה זקוק להתפרקות שאולי הייתה מונעת את לכתו.

ההתעסקות בשיר הזה והוצאתו לאור, הכתיבה שלי סביבו,

גם הם מביאים זוויות שונות של הניסיון שלי להחלים מזה.

3. תרגיל כתיבה

עבור מי שמתמודדים עם אובדן או פרידה,

התחילו מלכתוב מכתב אל האדם שאיננו עוד.

כתבו זכרונות ספציפיים, כתבו רגשות שהקפאתם, כתבו חדשות מהחיים שלכם,

כמו לאדם שרק נסע ליבשת רחוקה.

מתוך הכתיבה הזו, תוכלו לדוג רעיונות יפים, דימויים יצירתיים, שיכולים להיות ההתחלה של שיר חדש.