השלכות ההשתקה

לכבוד הוצאת הסינגל החדש "הקול שלי", המוזיקאית שיר אלוני בטור אישי על ההתמודדות עם השתיקה וההשתקה- גם בהקשר הפוליטי במיוחד בתקופה הזו של הפחד מדיכוי דיקטטורי וגם בזירה האישית והפרטית ביותר, למשל בהקשר של פגיעות מיניות שעדיין קורות. כשאני שרה את השיר "הקול שלי" מול הקהל, אני מזמינה אותם לצעוק יחד אתי בפזמון, לחבר ביחד את הקולות לצעקה אחת שלמה, כי אני מרגישה כמה זה נחוץ עכשיו לכולם, הרגע הזה. בהתחלה זה מהוסס או לא לגמרי קורה, אבל אחרי עוד כמה פעמים בשיר, הקהל שואג ומרעיד את הכל.

התקופה שבה אנחנו מצויים כעת, ביחד, היא קלידוסקופ מופרע של התמודדויות לאומיות ופרטיות, שדורש מאיתנו למצוא את הקול האישי, את מה שאנחנו רוצים לומר, או אפילו - לזעוק, מהכאב שיושב על כל רגע שהחטופים עדיין בעזה, דרך הפחד ממצב המדינה, דרך מה שעברה ממש לא מזמן טאיסיה זמולוצקי מפרשת א' ו-"משחקי חברה". המהירות בה הכל מתרחש ומתרגש עלינו, בקושי מאפשר לנשום ולעכל את מה שקורה.

בסרט "התשמע קולי?" של שירלי נוה (הסרט הרביעי בסדרת הדוקו "ירח חדש"), היא שמה לדוגמא את ההשתקה או ההתעלמות מקולן של התצפיתניות, בטענה שזה מה שהוביל לשבר שאנחנו מצויים בו, הזלזול בקול הנשי והאמונה שהקולות הגבריים המובילים את המדינה הם הנכונים. בתחושה שלי זו התמודדות שיש לבחון אותה לא רק מהזווית המגדרית, להכיר בזה שהרבה מאוד מהכאב קורה גם לגברים, שחלקם נעשים פוגעניים בגלל אלימות שהם עצמם חוו, גם דברים מאוד מושתקים שהם מרגישים בושה לדבר עליהם, מה שמוביל לבעיות שאנחנו חווים בחברה. לי יש אמת כואבת שאותה אני מביעה עכשיו גם בקליפ המלווה את השיר. מה שעברנו במשפחה שלי, בזווית הפרטית, הוא בעיניי משל למה שקורה גם בזווית הלאומית. אימי ז"ל עברה פגיעה מינית מאחיה בגיל 8 והמשפחה לא גיבתה אותה. שנים רבות אחר כך, היא מצאה את עצמה קוראת לאחותי הבכורה "שקרנית" על שהעזה לספר שאבא שלנו ז"ל פוגע בה. אחותי השנייה הייתה עדה לרגע הזה וזה גרם לה לשתוק על מה שגם היא עברה מידי אבינו במשך שנים. אחי אורי ז"ל התאבד במהלך שירותו הצבאי ולא מן הנמנע שהידיעה על מה שקרה, השפיעה עליו לעשות את המעשה האיום הזה. במשך כל ילדותי הרגשתי שהאמת לא נאמרת לי, למה שמים אותי במשפחה אומנת, למה אני לא יכולה לגדול אצל אבא, למה כולם רבים לי מעל הראש. גם בי אבא פגע. אבל מרוב ההשתקה, ההכחשה וההסתרה, עיוות הנרטיב המשפחתי כך שהילדה הקטנה והתמימה לא תדע מה קרה כאן- הטלתי ספק במה שאני מבינה שקרה לי. היכולת שלי להבין מה קרה ולהחלים מזה, קרתה רק מהרגע של הכרה, בזה שגם אני נפגעתי, גם אם המבוגרים בחיי ניסו להגן עליי וחשבו שהם מצליחים. הכרה בזה שנאלצתי לעבור דרך כמויות של דיסאינפורמציה כדי להיזכר ולהבין את אחת הסיבות המרכזיות לזה שאחי הוא חלל צה"ל כעת. לשתיקה ולהשתקה יש משמעויות מרחיקות לכת, לא רק לעכשיו, גם לכל הדורות שיבואו אחרינו וינסו להבין את עצמם. זה התפקיד שלנו, לאפשר את ההכרה באמת, להתמודד באומץ ובחמלה עם מה שיוצא לאור ולעשות את התיקונים הנדרשים בחברה שלנו, גם אם יקראו לזה ועדת חקירה ממלכתית וגם אם זה פשוט יהיה משהו שאנחנו עושים בינינו לבין עצמנו. לנקות את הלב ולהיות אמיתיים. כי זה שלב הכרחי בדרך למציאת פתרונות ועתיד טוב יותר.