מאיפה יהיו לי את הכוחות, להתמיד בבנייה של הכיוון החדש בחיים בלי הרשתות החברתיות? / מאת שיר אלוני, 26.8.21
אחד הספרים שנראה לי שהכי השפיע עליי בחיים היה הספר "כשהנעל מתאימה" מאת אושו- זה לא ממש ספר אלא יותר ריכוז של הרצאות שהוא העביר סביב משלים של מורה טאואיסטי בשם לאו טצה. אחד המשלים האהובים עליי שם נקרא "מגדל הרוח", שבו הוא מדבר על המגדל הפנימי, שלא משנה מה קורה, המגדל הזה מוגן. הרבה פעמים הרגשתי את המגדל הזה בתוכי, יותר נכון מעין בועה שעוטפת אותי- ולא משנה איזה דברים קרו לי, הרגשתי איך הכל עובר מעליי, לא נוגע בי. בדיבור על פוסט טראומה מתייחסים לתופעה הזו כאל "דיסוציאציה" או התנתקות מהמתרחש, לא משנה מה שקורה- אני לא באמת שם. הרוח שלי הלכה לטייל.
אז אני לא מתכוונת ממש לתופעה הזו, אלא ליכולת הזו, יכולת כמו מדיטטיבית, להיות בסיטואציה, אולי אפילו מאוד מחוברת למה שקורה, אבל לא נותנת לדברים לגעת בי.
בתקופה הזו של ההתנתקות מהרשתות החברתיות אני מרגישה שאני בונה מחדש את בועת המגן שלי. היכולת שלי ליצור את סביבת התוכן, היצירה והשיווק שלי בלי להיות חשופה לצורך לעבד מידע שאני לא צריכה. ה-CPU של המוח שלי מתפנה למה שחשוב יותר, כמו שסיפרתי לכם. אז בימים האחרונים שאני לא בפייסבוק או בכל רשת חברתית אחרת למעט ווטספ, אני מוצאת שהזמן התמלא בהמון רעיונות יצירתיים, הרבה דברים מתקדמים ומשתפרים. במיוחד שמתי לב שכל עוד אני לא נחשפת לחדשות ולפוסטים שמדכאים אותי או מלחיצים אותי, האכילה שלי הרבה, הרבה, הרבה יותר בריאה. הנוכחות שלי בכאן ועכשיו השתפרה- בשיעור פיתוח קול ממש המורה יכלה לשים לב כמה אני הרבה יותר עושה את הדברים ולא עם חצי נוכחות, אלא ממש באופן מלא, באיטיות, בתשומת לב. בועת המגן הולכת אתי דרך. דרך מה שעברתי בילדותי, דרך חוויות בבגרות כמו בתקופת המחאה החברתית, ההחלטה הזו להיות נאמנה לדרך שלי ולא לקנות את כל מה שמספרים לי, לא להיכנס לריבים שאחרים נכנסים אליהם, להישאר בעולם שלי. יש מי שקראו לי אדישה. אבל זה לא שאני מתעלמת לחלוטין מזה שקורה כאן משהו. קורה. העולם משתנה.
לא מן הנמנע שאנחנו נמצא את עצמנו בקרוב מאוד נלחמים על זכויותינו באופן עמוק ביותר. אבל מה שמחזיק אותי זו בועת המגן הזו ששומרת עליי. ואני מאחלת גם לכם שתהיה לכם בועת מגן טובה לחודשים הקרובים. תסמכו על עצמכן, על הגוף שלכם, על ההיגיון שלכם. חיבוק גדול. שיר.
Comments